"אנחנו האנשים להם חיכינו", הבינו לפני עשר שנים אנשי המחאה החברתית, שהחלה באוהל ברוטשילד. אחת הסוגיות שצפו אז היתה ריכוזיות הבנקים והצורך בחלופה, שלא תוכתב על ידי אינטרסים של בעל הון. קבוצה של פעילים חברתיים החליטו להרים את הכפפה.
"חיפשנו את הדבר הגדול הבא", נזכר עו"ד תום דרומי-חכים, שנרתם אז למאבק השכר של מטפלות המשפחתונים. "הבנו שאחד המפתחות להורדת יוקר המחיה הוא שינוי פני הבנקאות בישראל". לא היה צריך להמציא את הגלגל: נתח משמעותי מהבנקאות העולמית, כולל הבנק הגדול בהולנד והשני בגודלו בקנדה, הוא קואופרטיבי, וזה קורה אפילו במעוז הקפיטליזם – יותר מ-40% מהאמריקאים מחזיקים את כספם במסגרות שיתופיות. השיטה היתה נפוצה גם כאן, עד שבמהלך שהוביל הפיקוח על הבנקים בשנות השבעים נקנו המוסדות בידי הבנקים הגדולים. את הפתרון הזה החליטו המייסדים להחיות, אבל הדרך לשם היתה ארוכה ורצופת מהמורות.
מתחילת המסע נתקלו היזמים בכתף קרה מצד הרגולטורים. לתדהמתם, לא זו בלבד שלא היה הליך סדור לאישור בנקאות קואופרטיבית – לא נמצא אפילו טופס לפתיחת בנק כלשהו. הם פתחו בקמפיין שכנוע סיזיפי וחוצה יבשות. מפקח אחר מפקח, נגיד אחר נגיד, שר אחר שר – כולם זכו לשמוע את הפיץ' מפיהם של מנכ"לי בנקים קואופרטיביים המנהלים טריליוני דולר ויורו. בהדרגה חלחלה ההבנה שהמודל הזה הוא לכל הפחות בר קיימא.
כניסתו של משה כחלון למשרד האוצר היתה עבור המיזם כזכייה בפיס. מול אחד הדגלים המרכזיים שהניף – טיפול בריכוזיות הבנקים – הבנקאות הקואופרטיבית נפלה כפרי בשל. גם המפקח על הבנקים, שקודם לכן דרש הון עצמי של 75 מיליון שקל ככרטיס כניסה, הסיר את התנגדותו – כל עוד לא יקראו לזה בנק. לפיכך, הוחלט לאמץ את הז'רגון האמריקאי של אגודת אשראי, Credit Union, בפיקוח הממונה על שוק ההון. הכתף הקרה ליוזמה הפכה לרוח גבית, שתורגמה לחקיקה. בסוף 2016 אושר החוק המהפכני, המגדיר את אגודת האשראי כמוסד דמוקרטי ושוויוני בבעלות חבריו. ביוני 2017 הגישו אנשי אופק בקשה לרישיון. אף על פי שסף ההון העצמי הורד בחקיקה ל-3 מיליון שקל, הרגולטור דרש 10 מיליון שקל כהוכחה לאיתנות פיננסית. לפני כמה חודשים הגיעה פריצת הדרך השנייה: הממונה משה ברקת העניק לאגודת האשראי רישיון מותנה, בציפייה לראות עוד עלייה בהון העצמי. הרישיון הזניק את מאמצי ההתרחבות, וכיום אופק מונה כ-8,600 חברים, אלף מתוכם הצטרפו רק בחודש האחרון. באגודה מקווים להגיע ל-15 אלף חברים תוך זמן קצר.
האשראי נעשה יותר נוח
מה יציע אופק? בשלב הראשון השירות יכלול תחומים בסיסיים כמו ניהול עובר ושב, פיקדונות, כרטיס אשראי והלוואות למשקי בית ולעסקים, ובהמשך הוא צפוי להתרחב למשכנתאות, מט"ח, ניירות ערך ועוד. הוא יהיה דומה לשירות הניתן במערכת הבנקאית המסורתית, רק עם תנאים ושיקולים אחרים לגמרי. "אין לנו טייקון שמסתכל על שורת הרווח", מסביר את המודל יו"ר הוועד המנהל, עו"ד יהודה טלמון. "ויתרנו על סניפים וביססנו את הפעילות על הדיגיטל נטו, כשגם עלויות ההקמה והתשתית הטכנולוגית נחסכות בזכות תקציב שהקצתה המדינה במסגרת החקיקה. זה מאפשר לנו לתת אשראי בריבית נמוכה יותר ולתגמל פיקדונות בריבית גבוהה יותר. ואם בסוף השנה יתברר שנותרו שוליים רחבים, נוכל להפתיע את החוסכים ולתת יותר".
בונוס נוסף לחברים הוא ביטוח בריאות מוזל ב-50%. טלמון מדגיש כי האגודה בנויה כמלכ"ר, כשכלל העמלות, ריביות האשראי והכספים הנצברים בה מיועדים אך ורק לכיסוי הפעילות השוטפת והפיתוח.
אבל השירות הוא רק צד אחד של המטבע. כפי שמנוסח בחקיקה ובתקנון האגודה, כל לקוח הוא גם אחד הבעלים. עם כניסתו, הוא רוכש מעין מניה לא סחירה בתשלום חד-פעמי של אלף שקל – התקנון בנוי כך שכל חבר יכול לרכוש מניה אחת בלבד וכולן שוות ערך – והופך לחבר באסיפה הכללית. זו בוחרת את הוועד המנהל, וכל מהלך מהותי חייב לקבל את אישורה. "זו לא חותמת גומי", מדגיש טלמון, "אנחנו מכנסים אסיפה באופן פיזי וממשיכים וירטואלית על פני שבוע, מה שמביא לשיעור השתתפות גבוה של כמעט 50% בהצבעות. שקיפות, הוגנות ומעורבות מצד החברים – אלו ערכי יסוד עבורנו". עו"ד דרומי-חכים, מנכ"ל אופק, מזכיר כי בבנק רגיל אין ללקוח השפעה על הנעשה בכספו כשהוא "שוכב" בחשבון: "הם יכולים להקים מפעל מזהם מול הבית שלי ואין לי שום מילה בעניין. באופק יש מאחורי הכסף ערכים, השקפת עולם, אחריות חברתית וסביבתית. אנחנו מעבירים שאלונים ומבססים את מדיניות האשראי על עמדות החברים". בימים אלה סוגר דרומי-חכים את המעגל שהתחיל לשרטט עם חבריו ברוטשילד. הוא קורא למי שמזדהה עם האידיאל לרכוש מניה ובקרוב אף להעביר את חשבון העו"ש. לצד זאת, הוא מקווה ומעריך שהאופק החדש לא יזיז את הגבינה רק בעולם הבנקאות, אלא יתרחב לסקטורים נוספים. "יש פה הזדמנות לעשות שינוי חברתי אמיתי. להיות הבנקאים להם חיכינו".
